ערכי איכות אוויר

תקן סביבה מגדיר את ריכוז החומר המזהם המותר באוויר הפתוח ללא התייחסות למקור פליטה מסויים. מטרת התקן לקבוע את הערך המרבי של ריכוז מזהם אשר ימנע ככל האפשר השפעות על בריאות הציבור.

 על פי סעיף 6 לחוק אוויר נקי, התשס"ח – 2008 השר להגנת הסביבה , גלעד ארדן התקין תקנות אוויר נקי (ערכי איכות אוויר) (הוראת שעה), התשע"א-2011 , המגדירות ערכים מרביים של מזהמים לנוכחותם באוויר בפרקי זמן נתונים (ערכי איכות האוויר).  תקנות אלה נכנסו לתוקפן ב-31.05.2011 (החליפו את התקנות למניעת מפגעים (איכות אוויר) התשנ"ב- 1992).

התקנות עודכנו ע"י עמיר פרץ במסגרת תקנות אוויר נקי (ערכי איכות אוויר) (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ג – 2013 אשר נכנסו לתוקפן ב-01 לינואר 2015 וע"י אבי גבאי במסגרת תקנות אוויר נקי (ערכי איכות אוויר) (הוראת שעה) (תיקון) התשע"ו – 2016 אשר נכנסו לתוקפן בינואר 2017. בתקנות על עדכוניהן נקבעו שלושה סוגי ערכי איכות אוויר:

ערכי יעד

ערכי סביבה

ערכי התראה

חריגה מערכי יעד מהווה חשש לסיכון או לפגיעה בחיי אדם, בבריאותם או באיכות חייהם של בני אדם, בנכסים או בסביבה, לרבות בקרקע, במים, בחי ובצומח.

יש לשאוף להשיג ערכים אלו כיעד.

מהווים בסיס לקביעת היעדים בתכנית לאומית.

חריגה מערכי סביבה (תקני איכות אוויר) מהווה זיהום אוויר חזק או בלתי סביר.

הערכים נקבעים על בסיס ערכי היעד והידע המדעי והטכנולוגי העדכני ובהתחשב באפשרות המעשית למניעת חריגה מערכי היעד.

הערה: נוכחותם באוויר של גופרית דו-חמצנית (SO2) ושל חנקן דו חמצני (NO2) בריכוזים העולים על ערכי הסביבה שנקבעו, אך אינם עולים על הערכי ההתראה, לא מהווים חריגה מערך סביבה, בלבד שאינם נמשכים יותר משמונה פרקי זמן של שעה במשך שנה רצופה, לגבי כל אחד מהם.

חריגה מערכי התראה, בחשיפה לזמן קצר, גורמת או עלולה לגרום לסיכון או לפגיעה בבריאותם של בני אדם.

יש לנקוט אמצעים מידיים למניעת החריגה מהם או למניעת הנזק הנובע מהחריגה.